חיוב אליעזר ניר, שהיה מנהל ובעל מניות ב"מועדון הכדורגל הפועל רמת גן",בהוצאות משפט

לפניי בקשה מטעם המשיבים לפסיקת הוצאות בהליך שבכותרת, אשר נמחק לבקשת המערער.

1.        המערער שימש מנהל ובעל מניות בחברת "מועדון הכדורגל הפועל רמת גן". המערער העביר לידי משיב 1 - יושב ראש הרשות לבקרה תקציבית של התאחדות הכדורגל בישראל - המחאות על סך של 1 מיליון ש"ח כבטוחות לקיומו של כתב התחייבות עליו חתם לעונת המשחקים 04/05. על פי כתב ההתחייבות, למערער תעמוד הזכות לקבל לידיו חזרה את ההמחאות בהתקיים שני תנאים: סיום עונת 04/05 ללא גרעון תפעולי והקטנת חובות מועדון הכדורגל בשיעור של 5%. מנגד, אי התקיימות התנאים תאפשר למשיב 1 (להלן - המשיב) לפעול למימוש ההמחאות. המשיב, שסבר כי תנאי כתב ההתחייבות הופרו, הגיש את ההמחאות לביצוע בהוצאה לפועל. בעקבות זאת הגיש המערער תובענה לבית המשפט המחוזי, למתן חשבונות והוראות למשיב בתוקף תפקידו כנאמן. התובענה התבססה בעיקרה על הטענה כי משיב פעל כנאמן, אשר הנהנים בנאמנות הם המערער וכן התאחדות הכדורגל וכן נושים. המערער הוסיף וטען כי מבנה נאמנות זה מופעל בניגוד לדין ופוגע באופן חמור בכללי הצדק הטבעי, ומציב את המשיב בניגוד אינטרסים חמור. כן טען המערער כי לא היה מקום להציג את ההמחאות לפרעון משום שהתנאים למימושם לא התקיימו, ומכאן שהמשיב הפר את חובת הנאמנות שלו.

2.        בית המשפט המחוזי קבע כי עולה מכתב ההתחייבות כי ההמחאות נמסרו לידי המשיב כדי שזה יחזיק בהן לטובת צד שלישי, קרי הקבוצות, נושיהן והמשיבה 2. המטרה לשמה נועדו הבטוחות היא הקטנת הפגיעה בצדדים שלישיים במקרה בו לא תעמוד הקבוצה בהתחייבויותיה ותחרוג מהתקציב שאושר בתחילת העונה. נפסק כי בחינת התכלית שבמתן הביטחונות והרקע ליצירת כתב ההתחייבות מביאים גם הם למסקנה כי בין הצדדים לא התקיימו יחסי נאמן-נהנה כי המשיב מחויב בראש וראשונה למשיבה 2, אשר מכוחה ולמענה הוא פועל. עוד נפסק כי הנטל להוכיח התקיימות התנאים שבכתב ההתחייבות, המאפשרים את השבת ההמחאות, רובץ על המערער, ומשלא עשה כן רשאי וחייב היה המשיב לפרוע את ההמחאות. בית המשפט ציין כי תקנון בקרת התקציבים מתווה דרך ראויה להשיג על החלטות המשיב בעניין ניהול החשבונות אך המערער נמנע מלפעול בדרך זו. בשולי פסק דינו המליץ בית המשפט בפני המשיבים להאריך למערער את המועד להגיש השגה בעניין בקרת התקציב בעניינו של המערער, כדי ששיקולי המשיב ואופן חישוב הסכומים על ידו יבחנו לגופם.

3.        הערעור שבכותרת הוגש ביום 9.4.2006. הליכי הפקדת הערבון הסתיימו בחודש אוקטובר 2006, לאחר שנדחתה בקשת המערער לפטור מהפקדת ערבון. צו סיכומי טענות הוצא ביום 15.11.2006. בהתאם לצו, הגיש המערער סיכומים ביום 8.8.2007 והמשיב הגיש סיכומים ביום 11.9.2007. התיק נקבע להשלמת טיעון בעל פה ליום 14.1.2008. ביום 8.1.2008 הגיש המערער בקשה למחיקת הערעור ללא צו להוצאות. על פי הנטען בבקשה, עקב קשיים כלכליים ובריאותיים אליהם נקלע המערער, אין ביכולתו לעמוד בהוצאות של ניהול הליך הערעור. המשיבים לא התנגדו למחיקת ההליך, אך עמדו על פסיקת הוצאות. לטענתם, רוב העבודה בתיק נעשתה קודם לדיון, עם הגשת הסיכומים מטעם הצדדים. המשיבים נשאו בנטל הכספי של ההליך, לפחות ככל שהדברים נוגעים לשכר טרחתו של בא-כוח המשיב, אשר השקיע עבודה של ממש בתיק. המשיבים גורסים כי משיכת הערעור יסודה בטעמים טקטיים, כאשר מלכתחילה היו ברורים למערער טיב סיכוייו בערעור. המערער טען בתגובה כי אלמלא הקשיים הכלכליים, המשפחתיים והבריאותיים, היה ממצא את הליך הערעור עד תום. הוא הדגיש כי לא היה כל שיקול טקטי בהגשת הערעור או במחיקתו, ואין להטיל עליו הוצאות משפעל שלא לבזבז את זמנו של בית המשפט ואת זמנם של הצדדים וביקש למחוק את ההליך. לטענתו, הערעור טמן בחובו שאלות משפטיות עקרוניות בעלות עניין ציבורי רחב ואלמלא הקשיים שחווה המערער היה מקום לנהל את ההליך.

4.        לאחר שעיניתי בעמדות בעלי הדין ובחומר המצוי בתיק, באתי למסקנה כי יש לחייב את המערער בהוצאות המשיב. בעל דין המגיש הליך כלפי יריבו צריך וחייב להניח שאותו יריב יזדקק לשירותים משפטיים וישא בהוצאות כדי לעמוד על זכויותיו. כפועל יוצא מכך חייב בעל דין להניח כי אם הוא חוזר בו מן ההליך שנקט, יעמוד יריבו על חיובו בהוצאות שנגרמו לו. אמנם, לא בכל מקום בו חוזר בו בעל דין מן ההליך יביא הדבר בהכרח לחיובו בהוצאות בעל דין שכנגד. כך למשל, כאשר בעל דין חוזר בו מעתירה לבג"ץ לאחר שזכה בסעד המבוקש על ידו, שאלת החיוב בהוצאות נקבעת תוך בחינת הצידוק שבהגשת העתירה מלכתחילה והסעד שקיבל העותר בפועל (ראו, בג"ץ 7944/04 לוכסנבורג תרופות בע"מ נ' מדינת ישראל, (לא פורסם, 5.1.2005); בג"ץ 703/89 ענת מכבסת קיטור בע"מ נ' משרד הבריאות (לא פורסם,12.7.1990)). אך כאשר יוזם ההליך מבקש למחקו ללא קבלת הסעד המבוקש, על פני הדברים, יש בכך כדי להצביע על כך שהגשת ההליך לא הייתה מוצדקת מלכתחילה. מדובר, עם זאת, בהנחה הניתנת לסתירה, כאשר הנטל לעשות כן מוטל על יוזם ההליך (ראו, בש"א 8396/06 בנק הפועלים בע"מ נ' ארטיפו בע"מ (לא פורסם, 13.2.2007); ע"א 11788/05 סגל נ' בן ארצי (לא פורסם, 8.11.2006)).

5.        בענייננו, קיים לכאורה טעם המבהיר את מניעיו של המערער למחיקת ההליך. הסבריו של המערער אף עולים בקנה אחד עם הנטען על ידו בבקשה לפטור מהפקדת ערבון. חרף האמור, לא שוכנעתי כי ראוי לפטור את המערער כליל מתשלום הוצאות למשיבים. מבקשת המערער לפטור מערבון עולה כי מזה זמן הוא נתון בקשיים כלכליים, משפחתיים ובריאותיים. עם זאת, הוא החליט לנקוט בהליך הערעור תוך גרימת הוצאות למשיבים. המערער עמד על קיום ההליך גם לאחר שנדחתה בקשתו לפטור מערבון ולאחר שהוצא צו לסיכומים. המערער לא הבהיר מה חידוש התחדש לו כעת, שחייב את מחיקת הערעור. הוא לא הצביע על נסיבות חדשות, בגינן הוא החליט לסיים לפתע את ההליך טרם זמנו. הבקשה למחיקת ההליך נמסרה ימים ספורים לפני מועד הדיון בערעור. אין ספק כי ניהול הערעור עד לשלב דיוני זה גרם למשיבים להוצאות ממשיות ויש לחייב את המערער בגינן ולו באופן חלקי. יש לזכור כי בסופו של יום טענות הערעור לא באו לכלל בירור ודיון ואין כל יסוד לקבוע כי יש להן אחיזה וכי הערעור היה מוצדק. אכן, במצב בו אין הכרעה שיפוטית הקובעת את צידקת הגשת ההליך, ראוי, ככלל, כי בעל הדין שגרם להוצאות הוא שישא בהן (ראו ע"א 5825/03 סירט נ' כהן (לא פורסם, 21.12.2003)). בנסיבות המקרה שלפניי, כאשר הערעור נמחק באורח חד צדדי ללא בירור לגופו, גם אם המחיקה נעוצה בנסיבות אישיות של המערער, עליו לשאת בחסרון הכיס שנגרם למשיבים עקב פתיחת ההליך המשפטי, תוך גרירתם להוצאות. בשים לב לכלל נסיבות העניין, לשלב בו נמחק ההליך ולטעם ביסוד המחיקה, וכן לגובה ההוצאות אשר מקובל לפסוק בסוג זה של הליכים, המערער ישלם למשיבים שכר-טרחת עורך-דין בסכום של 10,000 ש"ח. סכום זה ישא הפרשי ריבית והצמדה מעת המצאת החלטה זו ועד ליום התשלום בפועל.

ניתנה היום, י"ז בשבט תשס"ח (24.1.2008).

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.    כש

מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט,  www.court.gov.il התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: